Vayakhel Pekudei 2026

1. It says in the Rama OC 147:1 

 וְאֵין לַעֲשׂוֹת מַפּוֹת לְסֵפֶר תּוֹרָה מִדְּבָרִים יְשָׁנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּהֶם דָּבָר אַחֵר לְצֹרֶךְ הֶדְיוֹט

Mishna Berura-

מפות לס"ת - וה"ה לכל תשמישי קדושה שאין נעשין מדברים שנשתמש בהן מתחלה לצורך הדיוט

You are not allowed to use items to serve hekdesh if they were previously used for a non-kodesh purpose, such as making a paroches from a decorative wall hanging you had in your house.

Where do we see such things used in the Mishkan, and how would you distinguish those cases?

--- From the jewelry donated to build the mishkan; and especially the Mar'os HaTzovos in 38:8, the mirrors used to make the kiyor. 

The Magen Avraham OC 147 sk 5, אם שינה צורתן. says that they can be used after they undergo physical change.

נ"ל דוקא כמות שהן אסור להשתמש בהן אבל אם שינה צורתן ועש' מהן כלי אחר שרי דהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות ואף על גב דבמזבח בעי' עצים שלא נשתמש בהם הדיוט י"ל דמזבח שאני וכ"מ בגמ' ועיין בילקוט דמגילה ועוד דהרי הקרבנות קרבי' מבהמות שנשתמש בהם הדיוט:

Rav Hirsch here says that you do not need the Magen Avraham in the case of the Kiyor. He says the mirrors remained essentially intact, because of a special symbolism of elevating human desire to serve spirituality instead of repressing it.

ח) במראת הצבאת – ציור רעיון באופן מוחשי באמצעות חומר המתאים לאותו רעיון, מובעת על ידי הצירוף ״עשה ב־״. כך (לעיל לא, ד): ״לחשב מחשבת לעשות בזהב״ וגו׳. אשר על כן, מכיון שנאמר כאן: ״ויעש את הכיור וגו׳ במראת״ וגו׳, נמצא שהצורה והמטרה של החומר שממנו נעשה הכיור, אינן נופלות בחשיבותן לגבי הרעיון המומחש, מאשר החומר עצמו.

הלא דבר גדול הוא, שכלי השרת המיועד לקידוש ידים ורגלים – הווי אומר, לקידוש המעשים והשאיפות (עיין פירוש לעיל ל, יז) – נעשה ממראות. תכליתה של המראה היא להבליט את מראהו החושי־גופני של האדם, כדבר שיש להתבונן בו במיוחד. נמצא שהֶרְגֵשׁ החושים הטבוע בהווייה האנושית הגופנית, לא רק שאינו מופקע מההתקדשות הבאה מהמקדש אלא הוא דווקא הדבר הראשון והעיקרי להתקדשות זו. ולא עוד אלא שהבחינה של המהות האנושית המאפשרת את חירותה המוסרית של השאיפה לקדושה, היא ביסודה הרגש החושים. הבנה זו בענין הכיור בולטת באופן משמעותי בפרשת הסוטה (עיין פירוש, במדבר ה, יז).

ושמא פירוש הביטוי ״במראת הצבאת״ הוא, שמראות הנחושת אפילו לא הותכו, אלא הכיור נעשה מהמראות באופן שצורתן נותרה כמעט ללא שינוי, וניתן היה עדיין להכירה. בדרך כלל אין להשתמש בכלי הדיוט למלאכת גבוה ללא שינוי צורה. אולם נראה שכאן היה יוצא מן הכלל, בשל הרעיון המוסרי העמוק שיבוא בכך לידי ביטוי. עיין אליה רבה על אורח חיים (סי׳ קמז, א ס״ק ד).

AI translation-

Chapter 38, verse 8. במראת הצבאת. To carry out an idea in appropriate material is expressed by עשה ב־. Thus, in Chapter 31, verse 4: לחשב מחשבת לעשות בזהב וגו׳. Here, by saying: ויעש את הכיור וגו׳ במראת וגו׳, the form and purpose of the objects from which the כיור was made are designated as being as essential to the idea being carried out as the material itself. It is profoundly significant that the apparatus of the sanctuary, which was meant to represent the "moral sanctification of action and striving" (קידוש ידים ורגלים), was made of mirrors, thus of the very devices that, by their very nature, highlight the sensual, physical appearance of humankind as an object of special attention. It thus designates the sensual aspect of the physical human being not only as not excluded from the sanctification to emanate from the sanctuary, but as the primary and essential object of this sanctification, indeed, at its core, as that aspect of human nature which primarily conditions the moral freedom of the sanctification to be striven for. This designation of כיור appears with great significance in the סוטה law of Numbers 5:17 (see therein). Yes, the expression במראות הצובאות can even mean that the mirrors were not melted down, but rather that the כיור was assembled from the mirrors in almost unchanged form, so that they were still recognizable on the basin. Although otherwise כלי הדיוט should not be used unchanged to form מלאכת גבוה, this would have been done exceptionally here precisely because of the profound moral thought expressed therein. See אלי' רבה to א'ח 1, 147, note 4.

2. The Gemara in Gittin 52b says that the Sattan made a special effort to instigate fights in a couple’s house on Shabbos. Reb Meir intervened, and the Sattan was heard to say that Reb Meir had made him homeless. 

Another halacha: If one only has enough for one candle, the Shabbos candle takes precedence over any other, including Chanuka because of the vital importance of Shalom Bayis. On other days of the week, Chanuka takes precedence over Shalom Bayis. Apparently, avoiding friction on Shabbos is of greater importance than at any other time of the week. 

Where do we see that Shalom Bayis is more important on Shabbos than on any other day.

----35:3

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. 

and see Shla'h Shabbos Ner Mitzva 32, where he says

 ועל כן עבירה כפולה היא מי שמראה כעס בשבת. וכבר נתנו סימנים לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא אש המחלוקת וחימום הכעס. 

and Shaarei Ora I Ki Sisa.

 

3. The Mishkan was ready to be assembled on the 25^th of Kislev, but its actual assembly was only on the days of the Miluim, at the end of Adar and the beginning of Nissan, a delay of three months. What perishable item miraculously remained fresh for those three months?

---The Lechem Hapanim. When they showed Moshe that everything was ready, at the end of Kislev, they also showed him the Lechem HaPanim.

39:36

אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.

The Netziv says this, the miracle, is one of two possibilities. The other is that the Lechem produced in Kislev was just a demonstration, a proof of concept.

4. There were four golden keilim in the Ohel Moed. Three have crowns, Zeir Zahav. One does not.  What are they. And how do they correspond with the Mishna in Avos 4:13 where

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

---Rashi brings Rebbi Shimon's full statement from the Medrash. 

שמות רבה לד ב

 א"ר שמעון בן יוחאי: ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. 

כתר מלכות זה השלחן דכתיב בו "זר זהב סביב". 

כתר כהונה זה המזבח דכתיב בו "זר זהב סביב". 

וכתר תורה זה הארון דכתיב בו "זר זהב". 

and  במדבר רבה ד סוף סימנים יג יד 

רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר  שם טוב עולה על גביהן. 

מעשה הארון כנגד בעלי תורה ... 

מעשה השולחן כנגד מלכות בית דוד ... 

מזבח הזהב כנגד כתר כהונה ... 

מעשה מנורה כנגד בעלי שם טוב , שנאמר: טוב שם משמן טוב, 

ולכך היו כל כליה עמה בבגד תכלת שכתר שם טוב על גביהם

Aron, 37:2, וַיְצַפֵּ֛הוּ זָהָ֥ב טָה֖וֹר מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

Shulchan, 37:11, וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

Mizbeiach HaZahav/Haketores, 37:26, וַיְצַ֨ף אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

So if the keser Shem Tov is greater than any of the other three, why did the Menora not have a crown?

The Menora did not have a crown because crowns are a symbol, a simulacrum, of flame. See  Iyov 29:2-3, 

מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי.  בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ.

The Menora did not need a symbol, it defined the crown, just like the Kesser sheim tov.  It did not need a נזר or a זר because it had a  זוהר. All the other crowns are imitations of the crown of the Shem Tov.

 

 5. Medrashim indicate that the Mishkan corresponds to the entire world, that what we do in the Mishkan perfects the entire world. What word is used both at the completion of the creation of the world and at the completion of the building of the Mishkan?

 40:33, 

וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה.

 and 39:32,

וַתֵּכֶל כׇּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ.

 

like Breishis 2:1-2

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם 

ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה

 This is alluded to in the Baal HaTurim here:

ותכל. אית לומר כי עתה כלה מלאכת כל העולם:

 This is also indicated in Brachos 55a, 

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כְּתִיב הָכָא: ״וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת״, וּכְתִיב הָתָם: ״ה׳ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה״. וּכְתִיב: ״בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ״.

 and at length in the Medrash Tanchuma in Pekudei 2.

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אַסִּי, לָמָּה הוּא אוֹמֵר, ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ (תהלים כו, ח), בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד בְּרִיאַת עוֹלָם. כֵּיצַד, בָּרִאשׁוֹן כְּתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּכְתִיב: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים קד, ב). וּבַמִּשְׁכָּן מַה כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים (שמות כו, ז). בַּשֵּׁנִי, יִהְי רָקִיעַ, וְאוֹמֵר בָּהֶן הַבְדָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם (שמות כו, לג). בַּשְּׁלִישִׁי כְּתִיב מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: יִקָּווּ הַמַּיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת וְגוֹ' וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם (שמות ל, יח). בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת, דִּכְתִיב: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב (שמות כה, לא). בַּחֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף. וּבַמִּשְׁכָּן, כְּנֶגְדָּן לַעֲשׂוֹת קָּרְבָּנוֹת, כְּבָשִׂים וְעוֹפוֹת. וּבַמִּשְׁכָּן, וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׁי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות לה, כ). בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (בראשית א, כז), בִּכְבוֹד יוֹצְרוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב אָדָם, שֶׁהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנִּמְשַׁח לַעֲבֹד וּלְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי ה'. בַּשְּׁבִיעִי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְכַל אֱלֹהִים. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת (במדבר ז, א). בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (במדבר ז, א). וְלָמָּה הַמִּשְׁכָּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אֶלָּא מַה שָּׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם עֵדִים עַל יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (דברים ל, יט), אַף מִשְׁכָּן עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְגוֹ'. 

 It is worth mentioning another Baal HaTurim. In the tefilla Friday night, we say חמדת ימים אותו קראת. Many point out that nowhere does Hashem call Shabbos the Chemdas Hayamim. So the Baal HaTurim in Breishis 2:2 says 

ויכל אלהים תרגום ירושלמי וחמד זהו שאמרו חמדת ימים אותו קראת. 

We don't have this Targum on that passuk, but the Baal HaTurim did. Knowing that ויכל connotes "precious" or "beloved" sheds light on the use of the term here.

 And once we're talking about that pshat in vayechal, here's a nice thought from the Tzror haMor, also very apropos to the Mishkan.

 ולזה אמרו כי ויכלו הוא לשון חמדה כמו נכספה וגם כלתה. ויכל אלהים ביום ז' ויחמד כי ה' חמד בהם להכינם לשבתו וזהו ויכלו שנכספו לפניו שמים וארץ. וכן ויכל אלהים ביום השביעי ויחמד ביום ז' מכל שאר הימים. וזהו שאמרו חמדת ימים אותו קראת. וכן ויכל אלהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה 

לפי שהשבת נתן קיום לכל הדברים. ולכן חמד השם ביום ז' יותר מכל המלאכות שעשה אחר שהיום הזה נתן קיום לכל הדברים ולכל המלאכות ולפי שיום השבת נותן כח לכל הדברים. 

ולכן צותה התורה שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים וכו' בענין שיעבור עליהם יום השבת ויתן להם כח וקיום. וכן צוה השם המילה שתהיה בשמיני בענין שיעבור עליו שבת ויתן לו כח וקיום לסבול המילה.

ואם יהיה פי' ויכל אלהים כפשוטו זהו הפי' הנכון והאמיתי כי אע"פ שנגמרו כל המלאכות בו' ימים עם כל זה לא היה להם קיום גמור כאומרו עמודי שמים ירופפו עד שבא יום שבת ונתן להם קיום וזהו ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה כי ביום השבת כלה כל המלאכות ואחר השבת נתן להם הכח הראוי לכל אחד ואחד.

 

6. On the basis of a close similarity of its name, some scholars believe that one of the ingredients of the Shemen Hamishcha, the  Anointing Oil was Cannabis. Which ingredient do you think that was?

Kenei Bosem. See, for example, Kaneh Bosem 101: The Botanical, Linguistic, Archaeological and Contextual case for Hebrew 'kaneh' as 'Cannabis'

But nobody was getting high. This is the Shemen Hamishcha, which was neither burned nor ingested, not the Ketores. Still, from the couple of times I smelled dried cannabis, I know that some varieties have a wonderful fragrance.

7. What words in our parsha indicate that an unvoiced decision, a mental resolution, to give tzedaka, cannot be retracted and creates a legal obligation, and why do you think this applies uniquely to hekdesh/tzedakah.

---35:5, כל נדיב לבו יביאה 

See Rema in  יו”ד סימן רנח, סעיף יג.

הגה אם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה אלא דאם אמר היו כופין אותו לקיים (מרדכי פ"ק דקדושין ובפ"ק דב"ב ובהגהות ובמהרי"ק שורש קפ"ה ומה"ר פרץ ובהגהות סמ"ק ורא"ש פ"ק דתענית) וי"א דאם לא הוציא בפיו אינו כלום (הרא"ש כלל י"ג) והעיקר כסברא הראשונה (ועיין בחושן המשפט סי' רי"ב):

Why are tzedaka and hekdesh different than other nedarim and shvu'os? I do not know.