1. The word for counting, Naso, or Se'u, which has the positive connotation of "lift up," is used for all the Bnei Yisrael, with one family excluded. Which family was the exception.
2. Who carried the Kiyor? Every item, including ropes used to tie down the covers of the Mishkan, and the hammers used to knock the pegs into the ground, is accounted for and assigned- 4:32, וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכׇל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם
and Rashi says
וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לַיְרִיעוֹת וְלַקְּלָעִים מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא תַגְבִּיהֵם הָרוּחַ, וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לָעַמּוּדִים סָבִיב לִתְלוֹת בָּהֶם הַקְּלָעִים בִּשְׂפָתָם הָעֶלְיוֹנָה בִּכְלוּנְסוֹת וְקוּנְדָּסִין, כְּמוֹ שֶׁשְּׁנוּיָה בִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן:
but nothing is said about the Kiyor. And it had no baddim, so how was it carried?
3. In the yud gimmel middos, nosei avon means "He Who Grants forgiveness." In our parsha, it means exactly the opposite. Where, and how can you tell what it means where?
4. Can a nazir shave his beard? How do you imagine Shimshon?
5. There are three kinds of Nazir: Limited term, Permanent, and Shimshon. Each has unique halachos: For example, a Permanent Nazir may cut his hair once a year if it is burdensome. A Shimshon Nazir is not prohibited from becoming tamei. All of them are prohibited from drinking wine. Which of these types of Nazir is allowed to drink beer and whiskey.
6. In Uva LeTzion we say וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ when it seems that it should say וְיָשִׂים בְּלִבֵּנו. This is called volitive or jussive mood, used for a wish that someone should do something, or that something should happen. יָשִׂים means "he will put." יָשֵׂם means "I hope that he will put." Where do find this twice in adjacent pessukim.
7. Something is granted to three brothers: the youngest gets two thirds, the bechor gets one third, the middle gets nothing.
8. Which two sons of Yaakov are not named as participating in the korbanos of the Nesiim?
9. In Devarim 33:18 Rashi cites Breishis Rabbah 99:9 saying that Zevulun preceded Yissachar in receiving Moshe’s bracha because that shevet enabled Yissachar to learn Torah by providing for their material and financial needs.
שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר עָשׂוּ שֻׁתָּפוּת, זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְיוֹצֵא לִפְרַקְמַטְיָא בִּסְפִינוֹת וּמִשְׂתַּכֵּר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, וְהֵם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, לְפִיכָךְ הִקְדִּים זְבוּלֻן לְיִשָּׂשכָר שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר עַל יְדֵי זְבוּלֻן הָיְתָה (בראשית רבה צ"ט):
Here, however, in 7:19, Rashi says that Yissachar was the second of the tribes to offer korbanos, preceding Zevulun, because he was learned in Torah.
שֶׁבִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְבָרִים זָכָה לְהַקְרִיב שֵׁנִי לַשְּׁבָטִים, אַחַת שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים" (דבהי"א י"ב), וְאַחַת שֶׁהֵם נָתְנוּ עֵצָה לַנְּשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב קָרְבָּנוֹת הַלָּלוּ.
Here, Rashi’s criteria for precedence is being Talmidei Chachamim. In Devarim, Rashi said Zevulun’s support of Yissachar’s Torah learning earned them precedence. How can we resolve the contradiction.
10. Which Nasi brought his korban on Shabbos?
11. Did the twelve Nesiim bring all their korbanos on the same day or on separate days?
12. The Greek myth of Narcissus was that a beautiful young shepherd refused the advances of a wood nymph, and was punished by seeing his reflection in the water and dying of hunger because he could not tear himself away from admiring his beauty. What are the similarities and differences between the Greek myth of Narcissus and the din of Nezirus?
13. Who does the Korban of the Sota belong to, the husband or the wife?
14. There is a rule in the Gemara that a curse of a Talmid Chacham will have an effect; even if it was conditional and the condition never occurred (Makkos 11a) ; even if it was simply based on a mistake; it will have an effect. Find a case in our Parsha where this may occur.
1. The word for counting, Naso, or Se'u, which has the positive connotation of "lift up," is used for all the Bnei Yisrael, with one family excluded. Which family was the exception.
Merari. 4:29
בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם
Of all the 625,850 people counted, only the 8,580 members of the family of Merari were counted without the word ‘Seu.’
The standard explanation belittles Merari. But the Chasam Sofer turns it around and says that they had the strength of character to withstand the worst afflictions and derision. As such, they were superior to their ancestors, and the term נשא ראשם לבית אבותם is wrong. Their aspiration was not to equal their forebears; they exceeded them.
נשא את ראש בני גרשון גם הם מה לשון גם הם ומ"ט לא ישא ראשם כמו בני קהת והנה בבני מררי לא כתיב נשיאות ראש כבר כתבתי במק"א כי שלשה בני לוי בהם מרומזים כל אשר אירע לישראל
כי קהת הוא על זמן קהלת ישראל בארצם ומקדשם וה' עמהם והיינו קהת לשון קהלה לו יקהת עמים ובניו עמרם שהם ברומו של עולם יצהר כצהר צחר וחברון חברותא ודביקות ועוזיאל תוקפו וגבורתו של אל אמנם
גרשון בזמן שמגורשים ובנים גלו מעל שולחן אביהם בעו"ה מלבן עוונותיהם במקום קרבן כשהם שומעים לחכמים שביניהם כדכתיב בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי ומנחה טהורה ודרשו חז"ל אלו ת"ח שבבבל שעוסקים בתורה כאלו הקריבו כל הקרבנות והיינו בני גרשון לבני ליבון עונותיהם כמו בהר הלבנון (וכמו שדרשו חז"ל לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל) ע"י ששומעים פי חכמים ואמר נשא בני קהת למשפחותם לבית אבותם שימשיך ראש נשמתם לבית אבותם הראשונים ואבות העולם ואמר נשא ראש בני גרשון אעפ"י שהם מגורשים בגלות מ"מ אפי' מחיצה של ברזל אינו מפסקת ונשא גם הם לבית אבותם כמו בני קהת.
אך מררי הם דורו של שמד רח"ל אשר מררו חייהם ביסורין קשים ובניו מחלי כל חולי מכה אשר לא כתובה סבלו ושם השני מושי משו מאהליהם ובחוצות הושלכו לעוף השמים בעו"ה ואין ברי' יכולה לעמוד במחיצתם (כמו שאחז"ל דורו של שמד אין ברי' יכולה לעמוד במחיצתם) ומה יאמר אליהם נשא ראשם לבית אבותם הלא אבותם טפלים להם והם גדולים מהם כנלע"ד:
2. Who carried the Kiyor? Every item, including ropes used to tie down the covers of the Mishkan, and the hammers used to knock the pegs into the ground, is accounted for and assigned- 4:32, וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכׇל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם where Rashi says
וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לַיְרִיעוֹת וְלַקְּלָעִים מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא תַגְבִּיהֵם הָרוּחַ, וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לָעַמּוּדִים סָבִיב לִתְלוֹת בָּהֶם הַקְּלָעִים בִּשְׂפָתָם הָעֶלְיוֹנָה בִּכְלוּנְסוֹת וְקוּנְדָּסִין, כְּמוֹ שֶׁשְּׁנוּיָה בִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן:
but nothing is said about the Kiyor. And it had no baddim, so how was it carried?
The best answer is from R Zalman Sorotzkin in Aznaim LaTorah - that it was immersed into the Be'er shel Miriam and carried along with the be'er as they traveled.
יל"ע מי נשא את הכיור [דלא מוזכר בתורה מי נשאו], ואעתיק בזה דברים נחמדים מספר חשוקי חמד בכורות ד. "כתב הרמב"ן (שמות לח כא) שלכן לא הוזכר בפרשת פקודי את החשבון של הכיור וכנו, כי לא נעשה במשקל, אבל כל המראות שהביאו הנשים הצובאות שם בהם ולא ידע משה משקלו. ויתכן שלא היה בפקודת איתמר, כי יכנס בכלל מה שאמר הכתוב (במדבר ג לא) 'ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש אשר ישרתו בהם', כי בכיור וכנו ישרתו למזבח. וכן מבואר בספר חסידים (מקיצי נרדמים תתתתרל"ז) שבני קהת נשאוהו והוא בכלל המזבח, מאידך כתב האבן עזרא (שמות לה טז) הנה אין לכיור ולכנו בדים אולי על העגלות היו נשואים. וכן כתב בחזקוני (שמות ל יח) לא היו להם בדים והיו נשואים על העגלות. ולא פירשו מי נשאו בני גרשון או בני מררי. ובפירוש רבינו חיים פלטיאל כתב שבני גרשון נשאוהו, ואולי נפיק 'את כל אשר יעשה להם ועבדו' (במדבר ד כו),
ובספר אזנים לתורה (שמות לה טז) כתב לפלא גדול היה בעיני למה לא נזכר מי ואיך נשאו את הכיור ואת כנו בנסוע המחנות, ולא מצאתי שם דבר מזה במפרשי התורה עד שמצאתי שאלה גדולה זו שלא במקומה היינו על פסוק זה באבן עזרא, אבל בפרשת נשא נמנו הדברים אפילו הקטנים ביותר כמו ויתדתם ומיתריהם של משא בני גרשון ובני מררי, ואין שם זכר לכיור וכנו ומי נשא אותם ואיך נשאו אותם מכיון שגם בדים לא עשו להם, והנה לקמן (לח ח) הבאנו דברי התוספתא (סוכה פ"ג ה"ג) שבארה של מרים שהיתה עולה עם מחנה ישראל להרים ויורדת גבעות מכיון שהיו ישראל שורין ומעמידין את המשכן, והנה בבית המקדש היתה באר ובה היו משקעין את הכיור בתחילת הלילה כדי שלא יפסלו מי הכיור בלינה, וגם באהל מועד בוודאי היו משקיעים את הכיור במדבר לפנות ערב בבארה של מרים, וכן בשעת סילוק המסעות השקיעו בבארה של מרים כדי לא יפסלו המים ביוצא וממילא היה נשאים עם המים שבבאר המתגלגלים מתחנה לתחנה, ומכיון שאין לנו תירוץ אחר מסתבר, והאבן עזרא בעצמו כתב על תירוצו אולי, יש לומר כן, יעו"ש".
(He is disregarding the Gemara in Menachos 95 that the lechem wasn't nifsal b'yotzei when they travelled, and the Medrash that the be'er was a porous stone, not a hole in the ground, but it's still great.)
More discussion on the missing kiyor from a Torah forum:
רמב"ן שמות פרק ל פסוק י"ט
ורחצו אהרן ובניו וגו' - וכו' אבל הכיור צוה בו להזמנה ואיננו מעכב ולא מצוה, כי ביום הכיפורים כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב שהיו עושין לכבודו (יומא מג ב), אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי:
ספורנו שמות פרק ל פסוק יח
ועשית כיור. גם זה הכלי לא הוזכר למעלה עם שאר הכלים, כי לא היתה הכונה בו להשכין שכינה במקדש כענין הכונה באותם הכלים כמבואר למעלה, אבל היתה הכוונה להכין את הכהנים לעבודתם:
משך חכמה שמות פרק מ' פסוק י"א
(יא) ומשחת את הכיור וכו' וקידשת אותו. לא כתוב "והיה קודש" בכיור וכן בכהן גדול כתוב (פסוק יג) "והלבשת (... ומשחת אותו וקדשת אותו"). הענין מפני שלדעתי מי כיור אין מועלים בהם, דניתנו לרחיצה ולהנות לכהנים, וכן בגדי כהונה אין מועלין בהן דניתנו ליהנות בהן, כדאמר קידושין נג א ודו"ק.
והנה בפרק שני מדות אמר דמדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ, ולכן בירוציהם קדוש. ולכן נראה דהכיור צוה השם יתברך לתת בו מים (פסוק ז) ואחרי זה למושחו (פסוק יא) אם כן לא נמשח מבפנים רק מבחוץ, ובו לא היו בירוצים, דאין בירוצים למים. ולכן כתוב הכיור בפני עצמו (פסוק יא) ולא נכתב בכלל כלי המזבח (פסוק י), משום דהוא נמשח מבחוץ לבד. והוא נכלל בכלל כלים יעויין זבחים נט, א. צפונה - שיהא צפון פנוי מכלים - וכיור כלי הוא, רש"י ודו"ק.
ולפי כל הנ"ל נראה שהכיור לא היה בו כ"כ קדושה ולכן הוא לא נכתב יחד עם כל הכלים.
3. In the yud gimmel middos, נושא עוון- nosei avon- means "He Who Grants forgiveness." In our parsha, it means exactly the opposite. Where, and how can you tell what it means where?
5:31
והאשה ההיא תשא את עונה.
It means to bear, and it all depends on who it is addressed to. If it addresses the one who was offended, it means forgive- bear his sin. If it refers to the sinner, it means suffer the consequences- bear the sin. The same is true in - עובר על פשע. There is a big difference between being a מעביר and being an עבריין.
4. Can a nazir shave his beard? How do you imagine Shimshon?
Simple meaning of the passuk is yes, he can shave his beard. 6:5,,
כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו
Rashba, yes. Tosefta according to the Gaon and the Zohar, no.
From Chedvisa De'Oraysa:
קט. אי נזיר מותר לו לספר זקנו פרק ו פסוק ה, כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו,
עי' שו"ת הרשב"א (ח"א סי' ת"ז) דדעתו דנזיר מותר לו לספר זקנו וכל מה שנאסר זה רק תגלחת הראש,
אמנם יעוי' בתוספתא נגעים סופ"ד ובהג' הגר"א שם דמבו' דנזיר אסור לו לגלח את זקנו,
ועי' בעל הטורים (ויקרא י"ג ל"ג) ובמגיה שם, ועי' בזוה"ק נשא (קכ"ז.) שנזיר צריך לגדל גם זקנו }
וז"ל הזוה"ק ע"פ תרגום "בא ראה, שהרי למדנו מספרו של רב המנונא סבא, וכך הוא: כתוב גדל פרע שער ראשו, צריך שיתרבה שער ראשו וזקנו"{ ]
וז"ל הרשב"א "שאלת נזיר אם מותר בתספורת זקנו אם אין? מי אמרינן דמותר מדהקפיד הכתוב במצורע נזיר בראשו וזקנו מכלל דשאר נזירים מותר, תשובה מסתברא שלא הקפיד הכתוב בנזיר אלא בשער שבראש דכתיב (במדבר ו') תער לא יעבור על ראשו. ובשעת תגלחת לא כתיב אלא ראשו דכתיב (שם) וגלח את ראשו ביום טהרתו. וכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו. ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש וכו'. הנה שלא הזכיר בכל הפרשה זקנו אלא ראשו לבד. ושנינו בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו )דף כ"ח ב'( האיש מדיר את בנו בנזיר. ואיפליגו בטעמא בגמרא רבי יוחנן הלכה היא בנזיר. וריש לקיש אמר כדי לחנכן במצות. וגרסינן התם נזיר כ"ח בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר מגלח ועביד הקפה. אלא למ"ד כדי לחנכן במצות הא קא עביד הקפה. ודחה קסבר הקפת כל הראש דרבנן וחנוך דרבנן ואתי חנוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן. אלמא שמעינן מיהא דאין תגלחת זקן בכלל. דאם איתא ליקשי למאן דאמר כדי לחנכן הא עביד הקפה והשחתת זקן דמי לא עסקינן דהביא זקן העליון מיד כשהביא זקן התחתון. ולא הוה מצי לדחויי בזקן כדדחי בהקפה דהשחת' זקן באיש דאוריי' היא", ועי' נזיר נ"ז.
5. There are three kinds of Nazir: Limited term, Permanent, and Shimshon. Each has unique halachos: For example, a Permanent Nazir may cut his hair once a year if it is burdensome. A Shimshon Nazir is not prohibited from becoming tamei. All of them are prohibited from drinking wine. Which of these types of Nazir is allowed to drink beer and whiskey.
Every single one.
All Nezirim can drink whatever they want and get as drunk as they want, as long as their drink is not derived from grapes. When it says Sheichar in 6:3, it means only sheichar that is a product of grapes.
When the ibn Ezra brings that “acheirim” say sheichar includes all intoxicating drink, those Acheirim are the Karaim.
מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֥מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכׇל־מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙ לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל׃
כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ מִכֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יֵעָשֶׂ֜ה מִגֶּ֣פֶן הַיַּ֗יִן מֵחַרְצַנִּ֛ים וְעַד־זָ֖ג לֹ֥א יֹאכֵֽל׃
Ibn Ezra-
וטעם מיין ושכר. אם נדר להיותו נזיר וקדוש מיין ושכר יזיר על דעת המעתיקים ששכר גדול מהתירוש ואחרים אמרו שכר ממש כל דבר שישתכר האדם ממנו:
So now you know that if you see a clean shaven drunk with a man bun, he might be a holy nazir.
6. In Uva LeTzion we say וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ when it seems that it should say וְיָשִׂים בְּלִבֵּנו. This is called volitive or jussive mood, used for a wish that someone should do something, or that something should happen. יָשִׂים means "he will put." יָשֵׂם means "I hope that he will put." Where do find this twice in adjacent pessukim.
6:25, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ instead of יָאִיר
6:26, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם instead of יָשִׂים
7. Something is granted to three brothers: the youngest gets two thirds, the bechor gets one third, the middle gets nothing.
7:6-9, Gershon Kehas and Merari, dividing the six wagons and and twelve oxen.
אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם. חוְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. טוְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ.
8. Which two sons of Yaakov are not named as participating in the korbanos of the Nesiim?
Yosef's name is not mentioned since his tribe is split into the tribes of Ephraim and Menashe. Levi is not mentioned because his Nasi did not bring an offering in this parsha. In fact, in next week’s parsha Rashi says that Aharon was sad that he did not participate in these korbanos.
9. In Devarim 33:18 Rashi cites Breishis Rabbah 99:9 saying that Zevulun preceded Yissachar in receiving Moshe’s bracha because that shevet enabled Yissachar to learn Torah by providing for their material and financial needs.
שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר עָשׂוּ שֻׁתָּפוּת, זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְיוֹצֵא לִפְרַקְמַטְיָא בִּסְפִינוֹת וּמִשְׂתַּכֵּר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, וְהֵם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, לְפִיכָךְ הִקְדִּים זְבוּלֻן לְיִשָּׂשכָר שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר עַל יְדֵי זְבוּלֻן הָיְתָה (בראשית רבה צ"ט):
Here, however, in 7:19, Rashi says that Yissachar was the second of the tribes to offer korbanos, preceding Zevulun, because he was learned in Torah.
שֶׁבִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְבָרִים זָכָה לְהַקְרִיב שֵׁנִי לַשְּׁבָטִים, אַחַת שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים" (דבהי"א י"ב), וְאַחַת שֶׁהֵם נָתְנוּ עֵצָה לַנְּשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב קָרְבָּנוֹת הַלָּלוּ.
Here, Rashi’s criteria for precedence is being Talmidei Chachamim. In Devarim, Rashi said Zevulun’s support of Yissachar’s Torah learning earned them precedence. How can we resolve the contradiction.
Of course, Yissachar is the greater of the two, in that they embody the Torah. That is why Zevulun sacrificed so much to support them. But the brachos in Devarim were for success and wealth. Yissachar's ability to learn depends on Zevulun's success. A bracha for Zevulun is a bracha for Yissachar.
10. Which Nasi brought his korban on Shabbos?
Ephraim. 7:48,
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.
Assuming the rishon was on Sunday. Ibn Ezra and Daas Zkeinim etc.
Daas Zkeinim, quoting the Tanchuma in the story of Yosef preparing food for his brothers in Mitzrayim:
"וטבח טבח והכן, והלא אין דרך מלכים להכין מיום לחברו? א"ר יוחנן שבת הייתה, ואין הכן אלא יום השבת, שנאמר: והכינו את אשר יביאו. א"א הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך לבן בנך אני עושה שיקריב ביום השבת, שנאמר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים".
I saw a good explanation for why this Korban Yachid was brought on Shabbos:
וכתב רבינו ה‘מגן אברהם‘ בספרו ’זית רענן‘ על ’ילקוט שמעוני‘, וכ“כ במהרז“ו וב‘יפה תואר‘ על המדרש, כי מה שקרבן הנשיא דחה את השבת, הוא רק משום שיש להם דין קרבן ציבור, שהרי קרבן יחיד אינו דוחה את השבת, מה שהיה משקלן ארכן ורחבן שוה, בכך קבלו דין קרבן ציבור. וכעין מה שמצאנו בקרבן פסח אע“פ שהוא קרבן יחיד הרי הוא דוחה את השבת משום ’דאתי בכנופיא‘, הגם שלמדוהו מפסוק להקריבו בשבת, אמרו חז“ל סברא שמכיון שהכל מביאים הקרבן פסח בזמן שוה, הזמן המשותף משוה אותם כקרבן ציבור. שם אין השואה מצד הקרבן עצמו, אחד מביא כבש ואחד עז, אחד מביא גדול ואחד מביא קטן, ההשואה שם היא שהוא בא בזמן אחד, בי“ד אחר חצות מביאים כל קהל עדת ישראל את פסחיהם. אבל בנשיאים היה הבדל זמן, כל אחד ביומו, מה שמאחד אותם הוא שהיה קרבנם נראה שוה בשוה עם קרבנות שאר הנשיאים.
From the Lubavitcher,
ביום השביעי נשיא לבני אפרים (במדבר ז,מח)
פרשתנו מתארת את הקרבנות שהקריבו נשיאי ישראל בעת חנוכת המזבח, לאחר שסיים משה רבנו להקים את המשכן. שנים-עשר ימים הקריבו הנשיאים את קרבנותיהם, "נשיא אחד ליום". ביום השביעי, שהיה יום השבת, הקריב נשיא שבט אפרים.
הקרבת קרבן היא פעולה הכרוכה בחילול שבת, ועל-פי ההלכה אסור להקריב קרבן יחיד בשבת. אמנם במשכן ובבית-המקדש היו מקריבים קרבנות בשבת, אך אלה היו קרבנות ציבור, שהקב"ה ציווה להקריבם באותו יום. מה היה ההיתר של נשיא שבט אפרים להקריב את קרבנו (קרבן יחיד) בשבת?
הוראה מיוחדת
במדרש נאמר: "שלא תאמר היאך חילל את השבת, והלוא אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וזה הקריב בשבת. אמר הקב"ה: לא על פיו עשה, שאני אמרתי למשה". על-פי המדרש הזה נראה, שזו הייתה 'הוראת-שעה' מיוחדת מאת הקב"ה.
יש מוסיפים ומסבירים, ששבט בישראל נקרא 'קהל', ומכיוון שהקרבנות של נשיאי השבטים היו בעבור כל השבט, אין הקרבן נחשב קרבן יחיד אלא קרבן ציבור, הדוחה את השבת.
שכרו של יוסף
אולם ממדרש נוסף עולה, שהקרבתו של נשיא אפרים בשבת הייתה דבר מכוון מאת הקב"ה. המדרש מביא את הפסוק "מי הקדימני ואשלם", ואומר: "(הפסוק) מדבר ביוסף, שהוא הקדים ושימר את השבת עד שלא ניתנה... אמר הקב"ה: יוסף, אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך שאני משלם לבן-בנך, שיהא מקריב קרבנות בשבת, מה שאין יחיד מקריב, ועליי לקבל קרבנו ברצון".
הדבר מעורר תמיהה: איך ייתכן שהשכר על שמירת שבת יהיה פעולה של חילול שבת? מכאן מוכח, שהקרבת קרבן הנשיאים בשבת לא זו בלבד שלא הייתה בבחינת חילול שבת, אלא להפך, היה בה משום הוספה בשמירת השבת.
זו שמירתה
יש דעה, שכאשר נאלצים לעשות מלאכה בשבת במקרים של פיקוח-נפש, אין פירוש הדבר שהתורה רק מתירה לעשות זאת בשבת, אלא זהו דין בשמירת שבת. ובלשון בעל אור-החיים: "אין זה קרוי חילול; אדרבה, זה קרוי שמירת שבת".
וכך, הואיל ויוסף שמר את השבת עד שלא ניתנה, נתן לו הקב"ה שכר מיוחד - תוספת בשמירת שבת - ציווי שבן-בנו, נשיא אפרים, יקריב את קרבנו ביום השבת. כאן היה לא רק היתר להקריב קרבן בשבת, אלא על-ידי ההקרבה קיימו באופן חיובי את מצוות שמירת שבת - הוסיפו בקדושתה של השבת על-ידי הוספת קרבן מיוחד בשבת. יוסף הוסיף בשמירת שבת והקב"ה גמל לו בכך ש"בן-בנך" הוסיף קרבן מיוחד בשבת.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כג, עמ' 42)
11. Did the twelve Nesiim bring all their korbanos on the same day or on separate days?
They presented them all on the same day. Hashem then told Moshe that they should be brought on the Mizbeiach on separate days. (Medrash Rabbah 12:21.) So the answer is: They were all brought on one day. But they were each brought on separate days.
7:10-11
וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קׇרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃
וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֙יבוּ֙ אֶת־קׇרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ׃
This would also support the idea that this had a din korban tzibur: They brought them all the same day. That Hashem said to bring them in daily sequence does not take away their having been brought all together.
This is important in dealing with the issue of Linah; if the soles was in a kli shareis, keeping it overnight would cause a Linah problem. See, for example, Reb Meir Simcha here on this issue.
See also the Or HaChaim 7:84, on זאת חנכת המזבח ביום המשח אתו מאת נשיאי ישראל , he says כאן הצדיק דברינו שכתבנו למעלה כי כולן הקריבו יחד ביום אחד אלא שנסדרה נדבתם אחד ליום
12. The Greek myth of Narcissus was that a beautiful young shepherd refused the advances of a wood nymph, and was punished by seeing his reflection in the water and dying of hunger because he could not tear himself away from admiring his beauty. What are the similarities and differences between the Greek myth of Narcissus and the din of Nezirus?
They both gazed upon their beautiful reflection in a pond. (Nedarim 9b) The former was punished for not satisfying his and others’ desires. The latter is given guidance in ensuring that he does not fall prey to his desires.
13. Who does the Korban of the Sota belong to, the husband or the wife?
5:15-
וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קׇרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ
Ramban, Chizkuni, ibn Ezra, Rambam, it is the husband’s.
Gemara in Sota 23a as understood by Tosfos there, Reb Akiva Eiger Tshuvos II:100, Steipler Sotah 1, say it was owned by both the husband and the wife.
This is a very important issue, because of the pigul problem.
From the חדוותא דאורייתא
אבנ"מ (סי"א סק"א) וז"ל "אולם כיון דעיקר המנחת סוטה של האשה היא והאשה היא הבעלים וכמ"ש רש"י בסוטה [יט, א, ד"ה וכהן] ע"ש ואף על גב דמשל בעל באה מנחת סוטה אבל המנחת סוטה קרבן אשה היא והבעל הוא המביא משלו, וכיון דקרבן אשה היא נראה דהוי דיחוי מכי אמר איני רוצה להשקותה ואף על גב דבידו לחזור ולהשקותה כיון דקרבן דידה היא והאשה אין בידה שיחזור הבעל וחשיב לאו בידה וה"ל דיחוי ומש"ה המנחה נשרפת וצ"ע"[ ובשו"ת הגרעק"א (תנינא סי' ק') ]וז"ל "נראה לענ"ד, דעל מנחת סוטה ליכא קושיא, דהבעל הוא בעל הקרבן, ומביא משלו וכמ"ש הרמב "ם פ" ג הי"ב מהל' סוטה, אלא כיון דלכפרתה מביא מקרי ג "כ שלה, והכי דייקא לשון רש"י, והן הן דברי הירושלמי רפ "ב דסוטה, והובא בתוס' סוטה (דף כ"ג) דאיתא התם מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה כך קדשה לשמו, ותני ר" ח לקרב א"י מפני שותפתה דאשה, לאכול א"י מפני שותפתו דאיש, עכ"ל , והיינו דהירושלמי דן דמנחה זו צריך להיות קדושה לשמו ולשמה, והוא והיא כשותפים, ומביא ראיה מדתני ר"ח דא"י לא לקרב ולא לאכול, וא"כ בין כך ובין כך בין במביא משלו, צריך לקדש לשמה, ובין במנחה משלה לגמרי בענין שאין לבעלה רשות בה, מ"מ צריך שיהי' קודש לשמה, מש"ה מקרי מנחה של שניהם , ומ"ש מעכ"ת נ"י ובפרט לרש"י דמיירי במנחת נדבה, בלא"ה לק"מ, דמיירי בהביאה שלא מדעתו והוא לא רצה ליתן לה במתנה, ואף אם בעידן ההקרבה רוצה הבעל בכך אפשר דלא מהני, כיון דכבר הוקדש בכלי"[, ועי' בחזקוני שכתב "אי אפשר שיהא קרבן זה לכפר עליה שהרי זבח רשעים תועבה הוא, אלא האיש מביא קרבן לכפרה על שראה בה פריצות בתחלה ולא הוכיחה וגרם לשם הנכבד והנורא להמחות במים".
14. There is a rule in the Gemara that a curse of a Talmid Chacham will have an effect; even if it was conditional and the condition never occurred (Makkos 11a) ; even if it was simply based on a mistake; it will have an effect. Find a case in our Parsha where this may occur.
5:28. By Sotah. That is why Chazal tell us that if she is innocent, ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע, she is blessed with easy pregnancies. This is not because she is a role model of כל כבודה בת מלך פנימה: it is so the words of the Kohen can be fulfilled in a positive manner, (as we find in the story of Reb Shimon bar Yochai and his son in MK 9b) Here, the Kohen told her
וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ
the ominous words of the kohen - her stomach will swell and her thighs will collapse and she will be gazed at in wonder by all - can be fulfilled as a blessing, that people will smile at her when they see her lugging around her large belly, and that when she gives birth her legs will not support her.
(This observation is my brother's, Harav Akiva. He said it to the Gaon Rav Sternhell of Baltimore around 1970, and he liked it. If Rav Sternhell liked it, it is gold. The ibn Ezra says it is to repay her for her public disgrace- Akiva's explanation is much better.)